חדר האוכל היה הלב הפועם של הקיבוץ.
בצמוד אליו היו מבני האקונומיה והמקררים- שבהם נשמרו כל המצרכים, האוכל המבושל וכו.
באמצע היה המטבח - ובו הצוות (לרוב נשים) שבישל לכל הקיבוץ, כולל לבתי הילדים.
(רק לתינוקות היה מטבח נפרד באזור הפעוטונים- שנים רבות עבדה בו דורה ריטבו, שבישלה דייסה, מרק וקציצות עוף טעימות לקטנים.
בלילה שימש מטבח התינוקות כחדר השמירה לשומרות הלילה ששמרו על כל הילדים שישנו בבתי הילדים.)

חדר האוכל שימש לארוחות- בוקר, צהריים וערב.
ארוחות שישי בערב, ארוחות שבת ולארוחות הגדולות בחגים - ראש השנה, סדר פסח ועוד.

אסיפות הקיבוץ נערכו בחדר האוכל בלילות שבת, הוקרן בו הסרט השבועי וכן התקיימו בו מסיבות שונות - פורים ילדים, פורים מבוגרים, הופעות ועוד.

עם המעבר ללינה המשפחתית הלך מעמדו ופחת.
המשפחות שיכלו כעת לבשל ולאכול בבית, השתמשו בו פחות ופחות.
חלק מתהליך ההפרטה כלל מעבר "לתשלום" על הארוחה, שלא היה בכסף, אלא בתלושים שהחברים קיבלו.
השינוי לא היה טכני בלבד- אורחות חיים של שנים השתנו והרבה אנשים התקשו להתרגל לשינוי הזה.
לאט לאט איבד חדר האוכל מחשיבותו.
הטלוויזיה החליפה את הסרט השבועי.
קבלן חיצוני הפעיל את המטבח.
לבסוף, חדר האוכל נסגר מחוסר כדאיות כלכלית ומכיוון שפחתו מאד האוכלים בו.
בסופו של דבר הוא נסגר סופית. 
כיום (2023 ומזה לא מעט שנים) המקום עומד נטוש, למעט מסיבות פורים לעיתים, צפייה משותפת במונדיאל האחרון (2023) ועוד.
נקווה שימצא התקציב הנדרש לשיקום הבניין ההיסטורי החשוב הזה והפיכתו למרכז לקהילה.