על שנת ההכשרה.                                        כתב : אברהם (טיטו) מילגרם.
עד מחצית שנות ה-60' של המאה ה-20, תנועות הנוער ברחבי העולם נהגו לשלוח נציגים בודדים לארץ לצורך לימוד, הכשרה והכרת הקיבוץ ומדינת ישראל.
ככל שחלפו השנים, בעיקר בשנות ה-60', החלו תנועות הנוער לחשוב על מסגרת חדשה שתאפשר להן לשלוח קבוצות גדולות של בוגרים לארץ להכרת הקיבוץ ובכלל.
הרעיון הנ"ל התבשל באיחוד הבונים ברזיל במהלך 1966, ובשנת 1967 יצאה הקבוצה הראשונה לשנת הכשרה,
וזאת במקביל ובנוסף לחברים שנשלחו למכון למדריכי חוץ לארץ (תכנית שהתקיימה בארץ מאז תחילת המדינה).

להבדיל מהמכון, בתכנית שנת ההכשרה בילו חבריה מרבית הזמן בקיבוצים ובסמינרים שהתקיימו בבית ברל.
ככל שחלפו השנים, תכנית שנת ההכשרה הלכה והשתנתה ונוספו חוויות חדשות כגון הכרות עם עיירות פיתוח ועבודה בקהילה וכו' .
שנת ההכשרה קיימת ברציפות משנת 1967 עד ימינו. 

הייתה מחשבה וגם ציפייה שחברי שנת הכשרה יצטרפו לגרעיני עלייה מהתנועה, דבר שקרה באופן חלקי בלבד.
חלק עזבו את הארץ, בודדים נשארו בקיבוץ, אך לא מעט נשארו בארץ.