סברה עלה לארץ במסגרת הגרעין הרביעי, ולאחר הכשרה בקיבוץ דברת הגיעו לברור חיל.
סברה (מיכאל) שהיה צעיר גבוה וחסון, שובץ לעבודה בשדה.
יום אחד הראה לו דן קורצויל את השטח בשדה, ואמר לו- תחזור כשיתחיל להחשיך.

כשהתחיל להחשיך, ראה סברה שנשארה חלקה קטנה, ואמר לעצמו- בשביל זה לחזור מחר עם הטרקטור?
עדיף כבר לסיים היום!
פתאום, יריות !
היה זה בתקופה שהמצרים ארגנו בעזה כוחות "פדאיון" שנשלחו למשימות של פגיעה בישובים היהודים הצעירים.

ואכן, כמה עזתים שהגיעו עד ברור חיל, תפסו אותו לחקירה, לקחו את בגדיו ואת ארגז הכלים שלו.
למזלו הרב- הרגיעו אותו ואמרו לו- לא באנו להרוג אותך,
אנחנו במשימת אימונים וצריכים להוכיח שאכן עברנו את הגבול ויזמנו התקלות!

סברה המבוהל ללא הבגדים , חזר במהירות לקיבוץ, ודיווח לפנחס פלבל שהיה אז המא'ז, אחראי הביטחון.
ליד חדר האוכל, היה גונג מתכת עליו שהיו מכים בו – והיו 2 צלצולים מוסכמים:
הראשון סימן לכולם להגיע לארוחה בחדר האוכל,
והשני להתרעות על אירוע בטחוני.

ואכן מאיר קדישביץ צלצל צלצול בטחוני, וחנה גדנקן, אחראית המטבח הייתה בטוחה שהוא טועה...

כולם התאספו עד מהרה לשמוע מה קרה, והוגש דיווח במשטרה.
למרבה המזל האירוע הזה הסתיים בשלום.
כתבה קטנה בנושא פורסמה בעיתון מעריב בחודש 3.1954..

אירוע אחר קרה בשנת 1967 שהגיעו מסתננים מעזה לשדות הקיבוץ, אך הם נתפסו בעוד מועד.

סיפר : מיכאל "סברה" דורצבכר
רשמה: אוגניה שקולניק.