הגרעין ה-8 היה הגרעין הראשון שאכן לא הגיע לברור חיל, אלא לקיבוץ ארז השכן, לאור החלטת התנועה בארץ.

גם הגרעין הזה עלה בכמה קבוצות בכמה תאריכים ולא כקבוצה גדולה.
הקבוצה האחרונה הגיעה בשנת 1961.
חברי קיבוץ מארז טענו שהקבוצות קטנות מדי.
האוכלוסיה המקורית בארז הייתה מאד מגובשת והחיבור בין הקבוצות השונות לא צלח.

למרות שקיבוץ ארז שלחו שליח לברזיל להכיר את התנועה בברזיל ואת החברים ולהכין את קליטתם בארז, זה לא היה מוצלח.
(ההצלחה העיקרית של השליח הייתה העובדה שהכיר שם את אשתו - רוזה רובין, אחותה של רחל לאה שניידר, והיא אכן נשארה איתו בארז)

הגרעין למעשה התפרק בזמן שניסו להיקלט בארז - חלק חזרו לברזיל , חלק הגיעו לברור חיל וחלק התפזר בארץ.

בכל מקרה, הגרעין ה-8 היה הגרעין האחרון בשרשרת הגרעינים שהגיעו בתדירות מסודרת מתנועת "דרור הבונים" מהסניפים ברחבי ברזיל .

בוגרי התנועה המשיכו להגיע במסגרות שונות- גרעיני סטודנטים, כבודדים ומשפחות ועוד.
העלייה לברור חיל לא פסקה, אך קיבלה אופי אחר.