מפעל הקרמיקה הוקם כנראה בשנת 1964.

בנימין בוכבינדר, שהיה פסל ואומן, היה קשור לתנועת דרור הבונים בברזיל.
אחיו, יעקב בוכבינדר עלה לקיבוץ עם הגרעין הראשון שהתיישב במפלסים, אך הוא נשאר שם ולא עזב כמו יתר חברי הגרעין.

כעבור כמה שנים עלה אחיו בנימין. אשתו בהירה הייתה מקיבוץ רמת יוחנן .
הם עברו לבאר שבע והקימו שם סדנה או מפעל לקרמיקה.
כיוון שהקיבוץ היה מעוניין לקלוט אותו, חברים פנו אליהם שיעברו עם המפעל לקיבוץ,
ואף נערך הסכם שבמסגרתו כנראה שולמו חובות שהיו או נערך הסכם בינו לבין הקיבוץ,
והוא ומשפחתו הגיעו לקיבוץ.

המפעל נבנה כמפעל קטן בכביש המוביל מאזור הסילו לכיוון הרפת והלולים. (המבנה קיים עדיין).
בנימין בוכבינדר הביא את הידע והכשרון, גויסו מספר חברים לעבודה והמפעל יצא לדרך.
בחודש 8.1970 המשפחה עזבה את הקיבוץ (כנראה ליפו),
אך המפעל כבר צבר ניסיון ושם והמשיך לעבוד.
בשנת 1978 אף דובר על הרחבתו.
בשנת 1988 נסגר המפעל לאחר שהשוק "הוצף" בתוצרת מחו"ל, יותר זולה .
נעשה ניסיון ליצר כלים מותאמים יותר "לרוח התקופה", עם קישוטים שנראים כמו מדבקה, 

במפעל בברור חיל, הכלים יוצרו בתבניות, אך עברו צביעה ועיטור ידני- כל כלי וכלי, ולכן התוצאה הייתה יפה יותר, אך גם יקרה .
בסופו של דבר המפעל הפסיק להיות כלכלי, ובמסגרת הצורך להתייעל ולהיות מאוזנים, ללא יצירת חובות- הקיבוץ נאלץ לסגור את המפעל בשנת 1988.

כיום ניתן למצוא במקומות מסוימים- באינטרנט, בשוק הפשפשים ועוד.
הכלים השונים הפכו לפרטי אוסף לאספנים -
ניתן לזהות את מה שיוצר בברור חיל- כי בתחתית הכלי הוטבעה במקרים רבים חותמת המפעל, וכמוכן הנשים שעיטרו נהגו לחתום את שמן בתחתית הכלי.

במפעל עבדו לאורך השנים גם מספר אומנים שהפכו לאומנים בזכות עצמם- 
אריה קוטלר, צייר, פסל ויוצר קירות מורלים. (היה שותף ביצירת קירות המורלים בקיבוץ אור הנר השכן).
חנינה הוסטר - הייתה קרמיקאית מוכשרת ויצרה מספר עבודות שאף הונצחו בגלויות שנה טובה של הקיבוץ.
מלי מלון - אמנית וקרמיקאית, יוצרת עד היום (2023) , מלמדת במועדון יחדיו האזורי ובעלת סטודיו בקיבוץ ברור חיל ליצירה בקרמיקה.