הגרעין השישי היה גדול מאד, ולכן עלו לארץ בכמה קבוצות.
את ההכשרה עברו בקיבוץ גבע.

וזה סיפור הגרעין השישי (קרדיט: מריו ויזנברג ואמיר פלוט):

אחרי שהגיעו לברור חיל חמשת הגרעינים הראשונים מתנועת הנוער בברזיל, החליטה התנועה בארץ "לסגור" את הברז.
לדעתם קיבוץ ברור חיל קיבל מספיק אנשים ויש להפנות את העולים הבאים לקיבוצים אחרים.

מה שאנשי התנועה בארץ לא הבינו או לא רצו לקבל - זה הרצון הטבעי להמשיך יחד בארץ החדשה,
מה גם שהיו הרבה קשרי משפחה : אחים ואחיות שעלו בשנים שונות, הורים של חברים שהצטרפו ,
שפה ותרבות משותפת ורצון טבעי להישאר יחד ועוד.
כך שאנשי התנועה בברזיל ובקיבוץ לא התלהבו בכלל מהחלטה זו.

נערכה ישיבה בקיבוץ, ובעקבותיה נקטו בכמה פעולות.
קודם כל- צירפו לגרעין השישי כל מי שהתכוון לעלות לארץ באותו זמן, כולל חברים שלא היו בהכשרה.
(ביטוי לפעילות זו אפשר לראות ברשימות הרבות שהופקו בברזיל וחלקן נסרק וצורף לאירוע זה).

צריך להבין, שהגרעינים הראשונים לא היו "סתם" חבורה שעלתה יחד:  הם הכירו שנים קודם, היו שותפים בתנועה- כחניכים ואחר כך כמדריכים .
עם הצטרפותם להכשרה חיו כקומונה עם קופה משותפת והיו ביניהם קשרים חזקים, אידיאולוגיים ואישים.

לכן, כדי לדחות את "רוע הגזירה" צירפו כמה שיותר אנשים לגרעין זה.
מה קרה כשהתנועה התעקשה בכל זאת?
את זה נגלה בסיפור של הגרעין ה-8 בשנת 1959.