בקיבוץ היה נוהל חתונות מסודר.
בהתחלה כשהיה צנע, היו נושאים לרבנות ברחובות, נרשמים וזהו.
אולי הרמת כוסית או חגיגה עם החברים.

ברבות השנים החלו לערוך חתונות בקיבוץ, אך מפאת הצורך לצמצם - נקבעו לרוב שני תאריכים בשנה, וכל מי שרצו להתחתן- נרשמו לאותו תאריך.
חתונה של זוג אחד בלבד היה ארוע נדיר.
לרוב התחתנו 2- 3 זוגות ואפילו יותר.

ב-10/1/972 נערכה חתונה משותפת של 5 זוגות !
כפי הנראה המספר הכי גבוה של זוגות שהתחתנו באותו יום.
הזוגות : אמיליה ורימון לוי
ציפי רימון ודוד פייג
סוזי וצבי רובינשטיין
מרים ופיליפ קראון
בלה (בת של ברטה מילגרום) ודוד וינשטיין.

החתונה הזו נערכה באחד הלולים החדשים שנבנו אז באזור הלולים (אחרי הרפת והנגריה, מחוץ לאזור המגורים).
הלול היה עדיין חדש ונקי לפני הגעת האפרוחים, והיה המרחב היחידי שאפשר פריסת כיבוד וקבלת הקהל הרב יחסית ללא חשש לגשם.
בדיעבד, לא ירד גשם, אך לא רצו לקחת את הסיכון..

מנהג יפה שהיה קשור לחתונות בברור חיל- מגילת הנישואין , שהייתה עוברת תמיד לאחד הזוגות למשמרת עד החתונה הבאה..
המגילה נחלקה ל-2 קלפים - בראשון השיר המסורתי, אותו הקריא החתן המאושר.
ובחלק השני - חתמו כל הזוגות.

אחת המסורות הנחמדות היה לאחר ליל החתונה- לגלות את שם המשפחה המקורי של הכלות שאימצו שם משפחה חדש,
לגלות מי מופיע יותר מפעם אחת ועוד.

הזוג האחרון שרשום במגילה- 

קרדיט: תודה לרימון לוי על סיפור החתונה הגדולה בלול.